החלטה בתיק עת"מ 1598/05

1.         בפני בקשה לתיקון כתב עתירה מנהלית שהגישה המבקשת ביום 6.4.05. בעתירה התבקש בית המשפט להורות על ביטול הודעות החיוב שהוציאה המשיבה (להלן: "העיריה") לעותרת ביום 7.7.04 בגין היתר סלילת כבישים ומדרכות בסמוך לפרוייקט בניה של העותרת.

הבקשה היא להתיר לעותרת להוסיף טענה, לפיה המדרכה שבגינה נשלחה הודעת החיוב נסללה בתחום השטח הציבורי הפתוח, בתוואי החורג מן התוואי המתוכנן על-פי התוכניות המאושרות.

2.         לאחר שהתקיים דיון מקדמי בעתירה ביום 19.6.05, ניתנה החלטה הדוחה חלק מן העתירות שבעתירה, ומצמצת את היקף המחלוקת בין הצדדים, שבגינם נדרשה העיריה להגיש כתב תשובה. הטענה כי המדרכה נסללה בתוואי החורג מן התוכנית לא עלתה מן העתירה, וממילא לא נדונה בדיון המקדמי.

3.         מאז הגשת כתב התשובה ביום 12.9.05 ועד היום טרם נדונה באופן סופי העתירה המינהלית, וזאת בשל סדרת בקשות שמגישה העותרת בכל פעם. ביתר פירוט:

א.         ביום 22.11.05, לאחר הגשת כתב התשובה בעקבות ההחלטה בדיון המקדמי, הגישה העותרת בקשה לתיקון העתירה והוספת תצהיר משלים וחוות דעת מומחה, בעניינים שאינם נוגעים לטענה המועלית עכשיו בדבר תוואי הסלילה של המדרכה. בגדרה של בקשה זו הוגשו על-ידי העותרת בקשות מיותרות למתן הוראות ולהעברת החלטה. בהחלטה שניתנה בבקשה זו ביום 15.1.06, נעתרתי לבקשה באופן חלקי. לא התרתי הוספת עילה חדשה, בעניין אפליה נטענת של העותרת, אך התרתי הגשת תצהיר משלים וחוות דעת מומחה בשאלת מצבם של הכביש והמדרכה שנסללו בקטע הגובל בנכס נשוא העתירה, לאור הטענה החדשה כי העבודות שנעשו הינן תיקון בלבד, ולא סלילה. גם בבקשה זו לא היה זכר לטענה שמבקשים להוסיף עתה, בדבר תוואי הסלילה של המדרכה. בעקבות הגשת התצהיר המשלים, התרתי גם לעיריה להגיש תצהיר משלים בשאלה האמורה, לאחר שנדחתה התנגדות העותרת לתיקון זה.

ב.         ביום 5.4.06 התקיים דיון בעתירה, ואז ביקש ב"כ העותרת למנות מומחה מטעם ביהמ"ש, לאור העובדה שהוגשו חוות דעת סותרות של הצדדים בשאלה האם היתה סלילה מחדש, או שמא רק תיקון, של הכביש. הצדדים הגיעו להסכמה בעניין זה, ואכן מונה מהנדס מומחה מטעם ביהמ"ש שהגיש חוות דעת.

ג.         ביום 11.4.06 הגישה העותרת בקשה נוספת. הפעם ביקשה לחקור את המצהיר מטעם המשיבה, ולחלופין להגיש תצהיר נוסף בעניין סבירות חוק העזר שמכוחו הוטל החיוב. בקשה זו לא היתה אלא חזרה על בקשה קודמת שהגישה העותרת, ובה החלטתי שלא תותר חקירת עדים בעתירה המנהלית. לפיכך נדחתה גם הבקשה מיום 11.4.06.

ד.         ביום 7.9.06 הגישה העותרת בקשה נוספת, להבהרת ההחלטה בדבר מינוי המומחה מטעם בית המשפט ולמתן הוראות למומחה. הבקשה היתה להורות למומחה להתייחס לחוות דעתו לסוגיית התוואי שבו נסללו הכביש והמדרכה ביחס לתב"ע החלה. גם בקשה זו של העותרת נדחתה בהחלטה שניתנה ביום 20.10.06, משום שהצדדים היו שותפים להחלטה בה נקבע אלו שאלות יוכרעו בידי המומחה מטעם ביהמ"ש, ושאלת תוואי הסלילה לא היתה אחת מהן, ואף לא הועלתה בעתירה. מדובר היה, איפוא, בנסיון ל"הרחבת חזית" ולכן נדחתה הבקשה.

ה.        ביום 2.11.06 הגישה העותרת בקשה למחוק את העתירה, כשהיא מבהירה שבכוונתה להביא את המחלוקת נשוא העתירה לדיון בבית משפט, ומנמקת את הבקשה במגבלות המוטלות עליה בשל אופי הדיון בבית המשפט לעניינים מנהליים. ביום 9.11.06 נדחתה הבקשה למחיקת העתירה, משום שסברתי שהמשיבה זכאית שהעתירה תידחה ולא תימחק.

ו.          ביום 9.11.06 הגישה העותרת בקשה "לעיון חוזר" בהחלטה שלא להתיר את מחיקת העתירה. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 12.12.06.

ז.         ביום 16.1.07 הוגשה הבקשה נשוא החלטה זו, לתיקון העתירה על-ידי הוספת הטענה בעניין סלילת המדרכה בתוואי החורג מן התוכנית.

4.         די בתיאור השתלשלות העניינים דלעיל, כדי להיווכח שהעותרת מגישה בעתירה זו אין ספור בקשות, שכמעט כולן היו חסרות בסיס. עתה היא מבקשת להוסיף טענה, שלגביה כבר החליט בית המשפט כי היא מהווה "הרחבת חזית". אינני משוכנע כלל ועיקר כי מבחינה משפטית יש רלבנטיות לטענה שמבקשים להוסיף, מבחינת חוקיות החיוב בהיטל סלילה. מכל מקום, לאור השתלשלות העניינים שתוארה לעיל, אינני סבור כי יש מקום להיעתר לבקשה לתיקון העתירה בשלב מאוחר זה של הדברים, כאשר חלפו כמעט שנתיים מאז הגשת העתירה, והעותרת כבר קיבלה הזדמנות בעבר לתקן ולהשלים את העתירה, הגם שהדבר נעשה לאחר שהתקיים הדיון המקדמי. מסגרת העתירה נקבעה בדיון המקדמי, ולא ניתן להוסיף בכל פעם טענה חדשה. לא מצאתי בבקשה כל נימוק או הסבר מדוע לא ניתן היה להעלות את הטענה החדשה קודם לכן, בעת הגשת העתירה. הגיע הזמן לדון בעתירה עצמה, לאחר שהוגשה לביהמ"ש לאחרונה חוות דעת המומחה שמונה בהסכמת הצדדים, ואין מקום לפתוח את הדיון מחדש לטענות חדשות המועלות חדשות לבקרים. לפיכך הבקשה נדחית.

5.         בשולי הדברים אציין כי העותרת מסתמכת על פסק דין שניתן מפי כב' השופטת א' חיות בעת"מ 1187/02 גלי דנון נ' עירית הרצליה. בבקשה נרשם כי פסק הדין צורף כנספח לבקשה, אך הוא לא צורף לבקשה. לא עלה בידי למצוא פסק דין זה, ועל כן לא אתייחס אליו.

6.         העותרת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד לבקשה זו בסך 10,000 ש"ח, בתוספת מע"מ כדין, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

7.         המזכירות תזמן את הצדדים לדיון בעתירה ליום 6.5.07 שעה 13:30.

ניתנה היום כ"ה בשבט, תשס"ז (13 בפברואר 2007) בהעדר הצדדים.